<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"כ</h1>
<h2>דף כג.</h2>
תשובה על אחד שהדיר קרובו ברבים, ועל דעת זה הדירו ובלשון זה הדירו, על מנת שאין לו הפרה וחרטה, והמודר היה עני ונתחרט המדיר, כי נכמרו רחמיו עליו שראה חסרונו, כי היה רגיל מתמול שלשום לזכות בו, מי אמ' כיון דקיימ' לן לדבר מצוה יש לו הפרה, האי נמי לדבר מצוה הוא. נר' דלא חשיב הפרה לדבר מצוה, אלא היכא דלא איפשר על ידי אחר, כגון [גיטין ל"ו ע"א] ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא דלא אשתכח דדייק כוותיה, וכגון [מכות ט"ז ע"ב] אונס שגירש והדירה הנאה, דלא איפשר לקיים עמוד והחזיר אלא על ידי עצמו, והיינו לדבר מצוה אם לא יופר הנדר תיבטל המצוה לגמרי. א"ת כל מדיר חבירו על דעת רבים יהיה לו הפרה, שהרי לדבר מצוה כדתנ' בפ' ר' אליעז' [נדרים ס"ה ע"ב], פותחין לו מן הכתוב בתורה אילו הייתה יודע שאתה עובר על לא תקם, וחי אחיך עמך, שמא יעני, הרי כמה מצוות תלויין במדיר, ותנן בפ' שום היתומין [ערכין כ"ג ע"א], המקדיש נכסין והיו עליו כתובת אשה ר' אליעז' או' ידירנה הנאה, ומוכ' בגמ' דאם ידירנה על דעת רבים שוב לא יהיה לה הפרה, ואמאי אין לה הפרה, כדי שלא יעבור על לא תקום, דומיא דלא יעני, וגבי משה בר עצרי [שם], רב הונא בריה הוה דחיק' ליה מילת', דא"ל רבא לאביי והא אנן תנן ידירנה הנאה, משמ' דאם ידירנה שוב לא יהיה לו תקנה בהפרה, דצריך להדירה על דעת רבים, ושוב לא יוכל להפיר, אע"ג דהוה דחיק' ליה מילת', לא חשיב לדבר מצוה, הואיל ואיפשר להתפרנס על ידי אחר או לילך אצל חנווני כדתנ' בפ' אין בין המודר [נדרים מ"ג ע"א], אי נמי אם נפל העני כבר לידי גבאי, אמרי' בפ' ר' אליעז' [שם ס"ה ע"ב], כל דמעני לאו עליי נפיל. ואעיקר טעמ' דנודר על דעת רבים דאין לו הפרה, לא מציא למיקם, נדר שהודר ברבים, יליף [גיטין מ"ו ע"ב] מקר' כי נשבעו להם נשיאי העדה, אבל על דעת רבים לא מפ' בגמ', לא טעמ' ולא מקרא, אי' מפרשי' משו' דתלה בדעת אחרים, דהשת' לא מציא למיפתח ליה בחרטה, לאו אדעתא דהכי מי נדרת ולא לבך עלך, דלאו אדעתיה דידיה נדר ולא תלה נדרו בלבו, הילכ' אין לו הפרה, אפי' מדעת אותן רבים שנדר על דעתם, שהחכם עוקר את הנדר, ואם אין החרטה תלוייה בו אינו נעקר מעיקרו, ואי איפשר להתירו אלא במקום שהחרטה תלויה בנודר. א"כ אמאי נקט על דעת רבים, אפי' על דעת יחיד נמי, ואת"ל ה"ה על דעת יחיד, ואיידי דנקט שהודר ברבים נקט נמי על דעת רבים, א"כ יכול אדם להתנות בשעת הנדר, שלא תהא החרטה תלוייה בו, א"כ יתנה על מנת שלא תהא בו חרטה, דלא מצי למימר אילו ידענ' דהכי והכי לא נדרנא, דמעיקר' כאילו פירש נדרנא אדעתא דכל מילי. והמפרש דמדעת אותם דרבים יש לו הפרה, א"כ אונס שגירש כשהדיר על דעת רבים, אמאי קרי ליה בפ' הלוק' [מכות ט"ז ע"א], ביטלו לעשה שבו, ותו ההוא עובדא דמשה בר עצרי דפריך עלה והא אנן ידירנה הנאה תנן, ואם היה לו הפרה מדעת אותם רבים, מאי פירכיה, ידירנה הנאה על דעת אביי ותלמידיו, שהיה מחזר בתקנתו ויתירו לו אחרי כן, ולדבר מצוה יש לו הפרה משום דלאו כל כמיניה לסלק עצמו מחרטת עצמו. ע"כ.
